החלטה בתיק ע"א 2761-10-13

1.  לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת יעל ייטב) מיום 26.6.2013 בת"א 7874/09.

2.  התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום הייתה תביעה לפינוי ולסילוק ידו של המבקש מהמושכר המצוי בנכס שברחוב עין גדי 22 פינת רחוב קורא הדורות בירושלים, גוש 30115 חלקה 42.

מדובר בתביעה לפינוי חלק מהמושכר אותו החזיק המבקש בשכירות חופשית, וחלק, דירה וחנות, אותו החזיק כדייר מוגן.

לגבי החלק שבשכירות חופשית, הייתה הסכמה בין הצדדים באשר לחובת הפינוי שלו, והדיון התנהל לגבי החלקים שבשכירות מוגנת, לרבות חלקים נוספים אותם החזיק המבקש, בשכירות מוגנת או כבר רשות או בניגוד להסכמים, כנטען על ידי כל אחד מהצדדים.

בפסק הדין הורה בית המשפט על פינוי השטח ששכר המבקש בתנאי שכירות חופשית, על פינוי החנות שבה מחזיק המבקש בשכירות מוגנת ופינוי השטחים הסמוכים לחנות, שבהם, על פי קביעת בית המשפט, החזיק המבקש כבר רשות, וכן הורה על פינוי הדירה, כאשר לגביה ניתן סעד מן הצדק ונקבע כי אם ישלם המבקש 20,000 ש"ח, לא יהיה עליו לפנות את הדירה.

לגבי השטח שבשכירות חופשית, טוען המבקש כי פינה אותו. כן שולמו הכספים הנוגעים לדירה.

3.  הבקשה שלפני מתייחסת להוראה בדבר פינוי החנות והשטחים הנלווים אליה.

המבקש טוען כי מטרתה האמתית של המשיבה בתביעתה, הינה הרצון לפתח וליזם את המקרקעין ולשם כך לפנות את הדיירים המוגנים. לטענת המבקש, מאחר שממילא הוא ממשיך להיות במעמד של דייר מוגן בדירה, והנכס אינו פנוי כולו לשימושה של המשיבה, יש לכך חשיבות בכל הקשור למאזן הנוחות לגבי פינוי החנות.

עוד טוען המבקש כי בעוד שנזקה של המשיבה מעיכוב הביצוע ניתן לפיצוי כספי, הרי נזקיו אינם כספיים בלבד. לדבריו קיים חשש שפינויו מהחנות יגרום לו לנזקים נפשיים קשים וכבדים, וגם אשתו תתקשה לשאת את הפינוי מהחנות.

לטענת המבקש, אין לו ולמשפחתו מקור פרנסה אחר.

המבקש טוען כי בפסק הדין נפלו טעויות רבות וכי סיכויי הערעור טובים.

4.  המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין, מן הטעמים הבאים:

ראשית טוענת המשיבה לשיהוי, באשר הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לאחר שחלפו למעלה מ- 90 יום מקבלת פסק הדין.

שנית, נטען כי אף שהיה על המבקש לפנות את הנכס בתוך 90 יום, הנכס לא פונה והבקשה הוגשה לאחר חלוף 90 הימים. נטען כי המבקש רואה בהחלטות בית המשפט "כלי משחק" והוא מנצל אותן לרמיסת זכויות המשיבה.

שלישית, המבקש הפר ומפר את פסק הדין - הוא אמנם שילם את הסכום שבו הותנה הסעד מן הצדק, אך לא שילם את הוצאות המשפט ואת שכר הטרחה בסך 20,000 ש"ח שהיה אמור לשלם תוך 30 יום (מהחלטה שניתנה בבקשה לפטור מערבון נראה כי בינתיים שולם סכום זה).

רביעית, סיכויי הערעור קלושים.

חמישית, נטען כי טענת המבקש לפיה מדובר במקור פרנסתו היחידי הינה טענה שקרית.

כן נטען כי העיכוב בפינוי השטחים כרוך בהפסד כלכלי של המשיבה, המוערך על ידה בסך של  15,000 ש"ח לחודש.

5.  מעיון בטיעוני הצדדים, כעולה מהבקשה, מהתגובה לבקשה ומהתגובה לתגובה, ניתן לומר כי צודקת המשיבה בכל טענותיה - הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, תוך הפרת הוראת הפינוי שניתנה בפסק הדין, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שהוטלו על המבקש לא שולמו אף הם לפחות במועד שנקבע, ונראה כי המבקש עושה דין לעצמו, כפי שעשה שנים רבות כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום.